סטרואידים בספורט - סכנה בריאותית

הפיתוי להיות שרירי הוא גדול, בייחוד כשמתאמנים קבוע בחדר הכושר - כשפוגשים במנופחי גוף מרשימים, הפיתוי לקחת חומרי עזר למיניהם גדול במיוחד. גילה אדלר, מומחית בתזונת ספורט, מציגה את סכנות הסטרואידים השפעתם הרעילה של הסטרואידים האנבולים הוכחה בעבודות מחקר בבעלי חיים ובבני אדם, ופגיעתם כוללת מערכות גוף רבות.

סטרואידים אנבולים (בונים) המשמשים את המתאמנים בענף בניית שריר הם סוגים שונים של ההורמון הזכרי "טוסטסטרון" וידועים בשם AASS.

בשל תכונתם להעלות את ייצור חלבוני השריר אקטין ומיוזין, ובשל יכולתם להגביר חלוקה והתרבות תאי שריר (המיופיברילות), הם מעלים את מסת השריר בגוף או את מסת הגוף הרזה.

אולם, תכונתם זו "מחווירה" לעומת הנזק הרב שהם עלולים לגרום לבריאותו של המשתמש בטווח הקצר ובטווח הארוך. משום כך השימוש בהם אינו חוקי בכל מדינות העולם, ללא תלות בחוקי מדינה זו או אחרת.

תוחלת החיים. שימוש ממושך עלול לקצר את חיי המתעמל. מחקר שנעשה בבעלי חיים הראה תמותה של פי ארבע, בחיות שקיבלו את ההורמון לעומת קבוצת ביקורת שלא קיבלה את ה הורמון.

מערכת כלי דם ולב. טרשת עורקים, העלאת ה כולסטרול הרע, התקף לב מיידי גם בהיעדר כל גורם סיכון נוסף, הגדלת דופן שריר החדר השמאלי בלב, והגדלת המחיצה הבין חדרית בלב. היווצרות קרישי דם וחסימת כלי דם.

מערכת עיכול. היווצרות אבני מרה וחסימת דרכי מרה, צהבת, עד שלושה אחוזים מהמשתמשים בסטרואידים פיתחו סרטן כבד תוך שנתיים עד שמונה שנים.

המערכת החיסונית. בנשים עלול להתפתח סרטן השד, ובאוכלוסיה בכלל סרטן כליות.

מערכת העצבים. אגרסיה, עצבנות או דיכאון.

מערכת המין. שימוש בסטרואידים אנבולים כמו ההורמון הזכרי טוסטסטרון, גורמים לדיכוי ייצור ההורמון הזכרי הטבעי של הגבר.

לכן מתפתחת עקרות בגברים שמתבטאת בירידה בספירת זרע לכדי אפס ב-98% מהגברים שהזריקו מדי שבוע את הסטרואיד. כמו כן יורדת התשוקה המינית, וחל ניוון אשכים, שהוא מקום ייצור הטוסטסטרון.

עור ושיער. התקרחות גברית, הופעת פצעים בעור.

הסיכון בכל אלו עולה עם עליית המינונים ומשך השימוש. מכל המידע המחקרי והרפואי שנאסף עד כה מתבקשת המסקנה היחידה: להימנע!

החלופות החוקיות להעלאת מסת שריר ידונו בכתבה נפרדת, ובינתיים, שתי כפיות "דבש מלכות" ביום מכיל מעט טוסטסטרון טבעי, ואם לא יועיל גם לא יזיק.

מקור הכתבה: http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=6060 מאת: גילה אדלר